פרשת בהעלותך – חלק הילדים

ב”ה

סיפור

מעשה באברך, שזה לו כבר כמה שנים מנישואיו, ועדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא. הוא הגיע למעונו של הגאון הקדוש רבי מאיר אבוחצירא זצ”ל, ותינה לפניו את צרתו הגדולה, והפציר בו, כי יבטיח לו לזכות בפרי בטן.

אמר לו הצדיק: “דע לך, כי נעשתה על ידכם פגיעה ברב שסידר לכם חופה וקידושין… טרם תבואו אליי, עליכם לפייסו…”. האברך קפא על מקומו. לאחר רגעים של חיל ורעדה, הוא נזכר במה שהתרחש בחופתו, הגאון רבי דוד פוברסקי זצ”ל, ראש ישיבת פוניבז’, הוא שהוזמן לסדר קידושין, וכך אירע המעשה:

המחותנים ביקשו מהגאון רבי דוד, להוסיף לכתובה כמה תנאים, שלא נהוג להכניסם לכתובה. ראש הישיבה פסק, כי אינו מסכים לכך, ומשהמשיכו האנשים לדרוש את כתיבת ההוספות בכתובה, התנצל ראש הישיבה והודיע, שלא יוכל לסדר את הקידושין, אם ימשיכו להתעקש על בקשתם. לפתע, באותם רגעי לחץ, הגיב אחד המחותנים, ‘לא נוכל לוותר בשום אופן על הוספת השורות הנחוצות הללו, ואין ברירה, גם אם כבוד הרב לא יסדר את הקידושין’… הגאון רבי דוד לא כעס ולא התרגז כלל, וגם על פניו לא ניכרו שום סימני קפידא. מתוך שלווה ורוגע, קם ללכת, ויצא מאולם השמחות. רק בחלוף כמה דקות, התעשתו המחותנים, ורצו אחריו להשיבו. למזלם, רכבו של ראש הישיבה טרם הספיק לעזוב את המקום, והם התחננו לפניו: ‘הרב יחזור ויסדר לנו חופה וקידושין, ותהא הכתובה בדיוק כפי רצונו, אנחנו לא מתערבים יותר…’. הרב פוברסקי – ענק בענווה, שב לאולם בשמחה, סידר את הקידושין, והכל בא על מקומו בשלו. אלא, שמסתבר, כי מן השמים לא הסכימו למחול על הפגיעה בכבוד התורה…

בבהילות, יצא האברך מבית רבי מאיר אבוחצירא ונסע תיכף ומיד מאשדוד, אל מעונו של ראש הישיבה רבי דוד פוברסקי בבני ברק. שטח בפניו את צרתו בדמעות, וביקש מראש הישיבה שיואיל למחול לו, ‘משום שרבי מאיר אבוחצירא גילה לנו, כי עלבון כבוד התורה מפריע ומעכב כאן’… הרב פוברסקי שמע את דברי האברך בכאב גדול, ולפתע פרץ בבכי מזעזע, על כך שבעטיו נמנע פרי בטן מזוג יהודי. לאחר מספר רגעים עת שנרגע מבכיו, מיד הצהיר מפורשות, כי מוחל במחילה גמורה ואין לו כל קפידא.

עוד באותו הערב, שב האברך אל רבי מאיר אבוחצירא וסיפר לו כי הושגה המחילה. האברך לא זז משם, עד שבירכו הגאון הקדוש שיזכה להיוושע כמשאלת ליבו. ואכן, באותה השנה, זכו הזוג להיפקד במזל טוב בזרע של קיימא.

מילתא דבדיחותא

צרפתי, אמריקאי, פלשתינאי וישראלי, נסעו במטוס, כשלפתע, רוחות חזקות טלטלו אותו, והוא ממש חישב ליפול, אבל מה- היו רק שלושה מצנחים—

אמר האמריקאי- אנחנו האומה החזקה בעולם, בלעדנו היה כאן תוהו ובוהו, לקח מצנח, וקפץ לו.

אמר הפלשתינאי- אנחנו האומה האינטליגנטית בעולם, לקח מצנח, וקפץ, נשארו הצרפתי והישראלי, מביטים זה בזה— אומר הישראלי לצרפתי- קח את המצנח! אוה! קורא הצרפתי בהכרת תודה- לעולם לא אשכח אותך! תמיד אזכור אותך כאדם שהקריב את חייו למעני! זה בסדר, ענה הישראלי- האינטלגנט לקח שק שינה…