יום שישי, ו’ תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

שתף:

פרשת משפטים – עין תחת עין ממון

“ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש: עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כווייה תחת כווייה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה” (כא, כג-כה)
“עין תחת עין” – תניא, עין תחת עין – ממון, ואימא עין ממש, אמר רב אשי , יליף מ”תחת אשר עינה” , מה להלן ממון אף כאן ממון ( בבא קמא פ”ד ע”א).
מאמר: לפי קבלת חז”ל שן ועין וכל המומים ניתנו לתשלומי כופר, ורק נפש תחת נפש היא ממש, כי התורה הזהירה “ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות … ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו” (במדבר ל”ה, לא-לג) אבל כל ההכאות והחבלות ניתנו לתשלומי ממון (מכילתא פ’ משפטים).

בתלמוד הבבלי ישנם הוכחות רבות לכך ש”עין תחת עין” פירושו תשלום ממון.
“עין תחת עין” אמר רחמנא, אימא: עין ממש, לא סלקא דעתך , דתניא: יכול סימא את עינו – מסמא את עינו קטע את ידו – מקטע את ידו , שיבר את רגלו – משבר את רגלו? תלמוד לומר: “מכה אדם ומכה בהמה”, מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין. ואם נפשך לומר, הרי הוא אומר: “לא תקחו כופר לנפש רוצח, אשר הוא רשע למות, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין ( בבא קמא פ”ג:).
תניא, רבי דוסתאי בן יהודה אומר: עין תחת עין – ממון, אתה אומר : ממון, או אינו … אלא עין ממש? אמרת? הרי שהייתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה, היאך אני קורה ביה עין תחת עין? וכי תימא, כל כי האי שקיל מיניה ממונא, התורה אמרה: “משפט אחד יהיה לכם”, משפט השווה לכולכם ( בבא קמא פ”ג:).
תניא אידך, רבי שמעון בן יוחאי אומר: עין תחת עין – ממון, אתה אומר: ממון, או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא וסימא, קיטע- וקיטע, חיגר – וחיגר, היאך אני מקיים בזה עין תחת עין? והתורה אמרה: “משפט אחד יהיה לכם”, משפט השווה לכולכם ( בבא קמא פ”ד ע”א ).
ונשאלת השאלה , איך יכולים חכמים לדרוש את הפסוק ולפרשו אחרת מכפי מובנו הפשוט?
הרב צבי יהודה הכהן קוק מבאר את העניין באופן יסודי. התורה שלנו כלולה משני חלקים, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה . אין אפשרות אחרת לגלות את העניין האלוקי, מפני שהעניין האלוקי גבוה ועליון מן ההגדרות הנתפשות בשכלנו, ועל כן העניין האלוקי האחד מתגלה אלינו בשני פנים אלו של תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, וביחד מתגלה השלמות של תורה.
כמו משפחה שיש בה אב ואם, כך בתורה יש את שתי הבחינות הללו. כאשר התורה שבכתב ממלאת את תפקיד האב והתורה שבעל-פה את תפקיד האם (עפ”י ברכות ל”ה ע”א). כמובן שבין האבא ואמא אין מחלוקת אלא שלום בית, כי הכול עניין אחד שלם. והנה הבן גרם לכעס, ואביו לוקח רצועה בידו להלקותו – האמא שמנהלת את משק הבית קופצת מיד ותופסת את יד האבא, ועוצרת בעדו: חכה! נכון שהוא חטא, אבל אני אסדר את העניינים החינוכיים שבבית. די היה ברגע הזה שהאב אחז את הרצועה בידו, כוונתו הייתה רק לאיים.
כך התורה שבכתב מתבטאת בכול התוקף כנגד המרים ידו על חברו ומזיקו – “עין תחת עין” , אולם בפועל איך מסדרים את התיקון למעשה, מבארת התורה שבעל-פה שהוא עניין של ממון. כך יהיה בסופו של דבר עונש הולם יותר, ופיצוי ראוי לניזק (שיחות הרצי”ה שמות 234-235) .

אך נשאלת השאלה , אם אכן פשט התורה הוא תשלום ממוני, מדוע בגמרא חיפשו מקורות אחרים לכך? נראה לומר כך: התורה רוצה שבאמת בקריאה ראשונית ושטחית של פרשיית אדם המזיק, יתקבל הרושם כאילו יש להוציא עין תחת עין ממש. מאידך, התורה סומכת על כך שברור לנו שאין זה ראוי לתת עונש כזה, שהרי זה נגד הצדק והיושר. כדי שלא נחשוב שבכל זאת כאן יש גזירת הכתוב כזו, נתנה לנו התורה כמה רמזים במקומות אחרים המלמדים שהעונש צריך להיות ממוני (ואלו הדרשות המובאות בגמ’), וסתירה זו בין פשט התורה כאן לרמזיה במקומות אחרים ולשכל הישר, מאלצת אותנו לחזור ולקרוא את הפרשיה הזו בעיון ולהבין שאכן זה מה שהתורה אומרת – לתת עונש ממוני ולא גופני. אלו נפלאות תורתנו הקדושה. כל שאתה ממשמש בפסוקיה אתה מוצא בהן טעם חדש (עירובין נ”ד:) .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל