![](https://haleluya.co.il/wp-content/uploads/2024/07/6932_optimized-600x386.jpg)
פרשת פנחס – ירושת הבן והבת
“ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו “(כז, ח) “ובן אין לו” – טעמא דאין לו בן,
“ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו “(כז, ח) “ובן אין לו” – טעמא דאין לו בן,
לכל אדם תפקיד בבריאה “אין לך אדם שאין לו שעה”. בתחילת פרשת פנחס נאמר: ‘פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני
קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות
” כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”(כד, ט) “אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בן זבידא: בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילמא משום דכתיב בה: “אל מוציאם ממצרים ” – לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן , דלא פסקה שה רבינו – לא פסקינן (ברכות יב:)
“על כן יאמרו המושלים – אלה המושלים ביצרם. “בואו בחשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו”. עצה זו של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”
כל אדם גדוש במאוויים. הוא חפץ ונכסף אליהם, אלא שהמציאות בחיי היום יום מרבה לטפוח על פניו. החיים מעמידים את האדם בפני ניסיונות שונים, ומתוך
” כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם … ופדויו מבן חודש תפדה בערכך
“דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” (טו, לח) “פתיל תכלת” – תניא
סיסמת בני עלייה – עלה נעלה כי יכול נוכל לה “אין לי כח”, “איני מסוגל”, ביטויים אלה ואחרים נשמעים בכל תקופה, בכל מקום ובכל עניין.
“והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”. בספרים הקדושים מבואר, אומר מרן הגר”י קנייבסקי, שכל הספיקות והבלבולים בענייני אמונה אינם נמצאים, אלא
הבחירה בין עשיית רצון השם לבין סיפוק מאוויי הגוף. הנה אנו ניצבים ולפנינו שני מחנות. יש האומרים נעשה ונשמע, המקיימים את דברי התנא “בטל רצונך
” … אשר יזיר לה’ קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, … וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש…”(ו, ה – יא) “קדוש יהיה” – אמר
” ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו” (ד, כ) “לחשבוננו אין בפרשה הזו מצווה” ( ספר החינוך) . בסוף הפרשה מזהירה התורה את בני
תורת חסד “הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותיי”. יש המכנים את המגילה בתואר: “שיר השירים
” ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם” (כו, לא) “והשימותי את מקדשכם” – אמר רבי יהודה, בית הכנסת אף על
העמל – יסוד לתקווה לכל יחיד במשלי (פרק ב) נאמר: “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא”. כותב בעל ה”חפץ
שיר הלל לשבחה של תורה. ” מה ענין שמיטה אצל הר סיני?” מקשה רש”י בתחילת פרשת בהר. האם יש קשר בין שמיטה למעמד הר סיני
” ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך אני ה’ אלוקיכם” (כה, יז) “ולא תונו” – תנו רבנן, כשהוא אומר (פסוק יד) “וכי תמכרו ממכר
מה עדיף, משטר סוציאליסטי שיוויוני או קפיטליסטי דורסני, ולמה בעצם לא לנשוך? הרב מאור דוד כהן נוגע בעיקרי שורשי איסור הריבית ממנו נלמד מסר חשוב
” וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה’:” (כג , טו-טז) “וספרתם לכם” – תנו רבנן, וספרתם לכם, שתהא ספירה לכל אחד ואחד ( מנחות ס”ה:)
“ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל”.
“את ה’ אלוקיך תירא ותעבוד ותן כבוד לשמו, ושמור מחללו.
” וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (יט , כג) “ונטעתם” –
הקשר בין האבל על תלמידי רבי עקיבא לימי הכנה לקבלת התורה מה גדול הוא הכאב? מה מאוד קשה הגזירה? שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו
מדוע האהבה גורמת לריבים רבים ואיך נמנעים מהם? האם אפשר באמת לשמור על אהבה לאורך זמן? ומה זה בכלל גבולות… שיעור חשוב שמסביר איך יכלו
ביטויי הערגה ליום מתן תורה, מתחדשים עלינו בספירת העומר בכל שנה ושנה. ולכן ימים אלו צריכים לשמש עבורנו, זמן של העמקת ההכרה בגודל מעלת התורה
“כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו (יח , ג) ”
מדוע חשוב כל כך שהכהן הגדול ביום הכיפורים יהיה נשוי. הרי מפרישים אותו מאשתו? מדוע חכמים גדולים כל כך שנכנסו לפרדס נפגעו? מה התכלית של
הרב מאור דוד כהן מסביר איך שבת הגדול של יציאת מצרים, קשורה לשבת הגדול של ימינו. באקטואליה לתקופה, ולמלחמה, ובהבנת הדברים שהולכים להתרחש בקרוב מאוד.
”שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו” (שו”ע אורח חיים, סימן ת”ל). השם “שבת הגדול” מופיע כבר בספרים מבית מדרשו של
במסכת ערכין ובמקומות נוספים האריכו חז”ל את הדיבור בגנות עוון לשון הרע, ובגודל העונש הצפוי לחוטא בחטא זה. מדבריהם מובן שלעוון זה מיוחסת חומרה יתירה
פה ניתן להקדיש.
תוכן