אם קראו תהילים במניין, יאמרו לאחר הלימוד קדיש “יהא שלמא”. ואם הוסיפו גם אמירת משנה או כל לימוד בתורה שבע”פ יאמרו קדיש “על ישראל”. ואחר כך אם צריכים, יוסיפו מישברך או השכבה .

כ”כ מהרד”ם בשתילי זיתים סי’ קנה סק”ב, ועוד בסי’ נה סק”ב, ובסי’ קלב סק”ט. וכן כתב מהרי”ץ בביאורו בסוף תפילת שחרית, ועוד בשו”ת פעולת צדיק ח”ג סי’ עח, והזכירו ר”ש חבשוש זצ”ל בהגה’ שושנת המלך על שו”ע או”ח סי’ קלב. וע”ע מ”ש מו”ר הרה”ג יוסף צובירי שליט”א בסידורו “כנסת הגדולה” השלם ח”א עמ’ רסז, ועוד כתב ביסוד הדבר בח”ד בבי’ אמת ויציב סי’ ז’ בעמ’ נט. וכ”כ מנב”ר בסי’ נה סקב, ובסי’ תקפא סק”ג. וע”ע בשו”ת החיים והשלום למו”ר הגר”ח כסאר שליט”א או”ח סי’ כט שציין לעיקר קדיש זה שהוא מנהג. וכ”כ הגאון רבי אליעזר פאפו זצ”ל בספ’ פלא יועץ, ערך תהילים. וכ”כ הרמ”מ מלובביץ זת”ע בתשובה בס’ שערי הלכה ומנהג או”ח סי’ עט. וכ”כ הרשל”צ מרדכי אליהו שליט”א בס’ תהילים בהוצ’ דרכי הוראה לרבנים בירושלים, וציין למ”ש הרב בא”ח פר’ ויחי אות טז, וברב פעלים ח”ב סי’ יד. “ואח”כ אם צריכים יוסיפו” – כן נהגו רבים כפי מעלת התהילים הנ”ל לקבוע אמירת תהילים לרפואה וברכה לחיים, או השכבה לנפטר. וע”כ ראוי להסמיך תחילה את אמירת הקדיש, שהוא תקנת חכמים לאומרו אחר התהילים, ואחר כך יאמרו מישברך או כפי הצריך השכבה.