בפרשתנו כתוב “ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל” והיינו – שמשה קורא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל להגיע אליו לאהל מועד. אך הדבר תמוה.. מכיוון שמסופר בפרשה הקודמת שאהרן ובניו כבר היו שם כל שמונת הימים! אז מאיפה היה צריך לקרוא להם, הרי הם היו שם. וגם הקריאה לזקני ישראל לכאורה מיותרת, כיוון שלא מצאנו שמשה מדבר אליהם כלל?
כדי להבין עניין זה כדאי להכיר הסבר של הרבי ממאמר בשנת תש”ה המסביר את חלקי הפסוק כך :
ביום – שיום מרמז לאור וגילוי. שנאמר “ויקרא אלוקים לאור יום”
השמיני – רומז לספירת הבינה, (שעל פי קבלה היא השמינית מספירת היסוד כלפי מעלה – יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, דעת, בינה) – גילוי ספירת הבינה הוא גילוי מאוד נעלה. (שמסביר ומגלה את כל העניינים הנעלים)
קרא – הוא עניין ההמשכה (כמו שכתוב בישעיהו וקרא זה אל זה ומתרגמין – ומקבלין דין מן דין, כלומר ממשיכים אחד מהשני)
והיינו שמשה המשיך את ספירת הבינה הנעלית לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ואז ממילא ההמשכה הגיעה גם לכלל ישראל.
ומכאן לומדים לימוד גדול, שעם ישראל מורכב משלשלת אחת המחוברת זו בזו, שהאחד מחזיק את השני, והשני את השלישי, ולכל אחד יש לקבל מהגדול ממנו אך גם להעניק ולהשפיע על מי שצריך לקבל ממנו. ואדרבא דווקא על ידי החלקים התחתונים של השלשלת ניתן להמשיך לחלקים התחתונים יותר, וכדוגמת גוף שדווקא על ידי הרגל ניתן להוליך את הראש, ולכל חלק בגוף יש את התפקיד המיוחד לו והייחודי רק עבורו, ואף שהמח הנותן את הפקודות, אינו יכול לבצע את כל הפעולות בעצמו.
אמנם חז”ל מספרים לנו שכל אדם צריך לשאוף בענייני רוחניות להגיע הכי גבוה שרק יוכל (לפי כליו), ואף שיש להסתפק במועט, זהו רק בגשמיות דווקא, וברוחניות יש לשאוף להתעלות – ובכל זאת יש ללמוד ממשה רבינו להמשיך לכללות ישראל את האור הגדול, ואת ההוראה האלוקית, על ידי שמאציל את האור הגדול לגדולי ישראל הכפופים אליו, כי דווקא על ידם יוכל להמשיך את השלשלת הנ”ל.
ומזה נלמד גם אנו אף שדורנו הוא דור הנמוך מאוד מדורו של משה, וגם בדורנו אנו מה לנו להשיג ממעלותיהם של נשמת משה רבינו ע”ה – אך לפי ערך כל אחד ואחד יש לו להתאמץ, ולהתבונן כיצד הוא יכול להשפיע על זולתו, ולא רק המשכה כזו שתועיל לו לזמן קצר, אלא השפעה כזו שתהיה פעולה נמשכת, שתשפיע על כל משפחתו, על אשתו (או בעלה) וילדיו, ושכניו, ומושפעיו השונים, וכך שליח עושה שליח עד שבהדלקה אחת של נשמה ניתן להאיר עולמות שלמים.
ולכן על יאמר האדם לעצמו – מי אני שאסביר, הרי בקושי יודע אני את האלף בית, אלא שבזמנים האלו אין להתחשב בכמות הידיעות, ואם יודע אתה אלף – למד אלף (והיינו שאכן יודע אתה אלף), בית – למד בית.
ובזה מועילים מאוד גם למשפיעים הגדולים יותר שבקהל ישראל לעשות מלאכתם נאמנה, מאחר וההשפעה הגיע גם על ידינו הנמוכים והתחתונים יותר שבכל הדורות. וכמאמר שדורנו הוא הננס על גבי הענק, והיינו שאת הגאולה מביאים על כתפיהם של כל הדורות הענקים הקודמים ובכל זאת צריכים את הקטן האחרון שעומד על כתפיהם ומוריד את השכינה למטה כביכול.
כן תהיה לנו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש!
