כי תצא – דבר הרב

ב”ה

כי תצא מזה…..

פרשתנו מתחילה בפסוקים : “כי תצא למלחמה על איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה”.

ואומר הזהר הקדוש כי האשה יפת התאר – בפנימיות העניינים – זו הנשמה הטהטרה. כי מי שמנצח את הנחש, שהוא היצר הרע ועמו יוצאים למלחמה אז נותנים לו את בת המלך שהיא הנשמה…. כי לכל יהודי יש נשמה אך כדי לגלות אותה צריכים לצאת למלחמה. ומתי הוא הזמן הנכון ביותר לצאת למלחמה? בחודש אלול כמובן…. שאז המלך נמצא בשדה (בעולם ממש) ומראה לכולם פנים שוחקות (יג מידות הרחמים) וכולם יכולים לבוא ולראות את פניו. (פנימיותו, עד כמה שאפשר), אך בכל זאת צריכים לבוא לשדה…

ובפשטות העניין זה הזמן להתעורר ולהתנער מכל אבק הבלי העולם הזה התופסים את האדם ומקיפים אותו ללא הרף, כנחש זה המקיפו ומסבבו בכחש ומרמה, והכל כדי להרדימו בהבלי הזמן ותענוגיו.
כי התענוגים שבעולם הזה סופם כולם להגמר וכמאמר דוד בתהילים “לכל תכלה ראיתי קץ..” אלא שהיצר הרע משסה באדם עוד סוג של תענוג ועוד סוג של דמיון, עד כי האדם מרגיש לעיתים שאין תכלית למציאותו, ולעיתים יורד כה נמוך עד כי מנסה להאחז בדמיונות רבים כדי להחזיק באיזו פיסה של תקווה. והבוטח בהשם חסד יסובבנו כי אינו מקווה לאיש ולא לאדם, אלא סמוך בטוח ומקווה בחיי החיים הקב”ה.

אלא שכדי לחזק את האמונה שהיא הדבר הנעלה ביותר שקיים במציאות האדם היציב. יש להתאמן ולעמול. הן בהתקשרות להשם בתפילה, שלכן התפילה היא מלשון “לתפול כלי חרס” היינו לחברם אחד לשני, כי כמו שמחברים כלי חרס על ידי “תפילה” כך התפילה היא חיבור בין האדם לבין בוראו. והן על ידי לימוד. כי על ידי הלימוד מבין האדם את תפקידו בעולם הזה ובפרט במקום שבו הוא נמצא, ויודע עוד ועוד מה עליו לעשות ולאן עליו לכוון, וצריכים לחבר כל זה עם צדקה – הן צדקה גשמית למי שנצרך לאוכל ולמים, והן צדקה רוחנית למי שזקוק לתשומת לב אל הנשמה, ובראש ובראשונה לבני ביתו ולבני קהילתו.

ולכן היצר הרע נלחם על קביעות העיתים של האדם בתורה ובתפילה, כי האדם שעומד במלחמה זו, ומצליח להסיח דעתו מטרדות העולם המקיפים אותו, ולחזור אל כור מחצבת בוראו ואל ארמון המלך מדי יום ויום עליו נאמר בפרקי אבות : “כל המקיים את התורה מעוני – סופו לקיימה מעושר” והיינו שאף שהוא עני מבחינת הזמן – לא מבטל על ידי זה את תורתו, ואדרבא עושה את הקביעות הכי גדולה בנפש כדי לקיימה.

ולכן אהובים חביבים, אליכם אקרא להתאסף בחבורה גדולה יותר וללמוד לימוד עיקש יותר. ולהתפלל תפילה איכותית יותר, ביחד. כי אינו דומה לימוד בחבורה וברוב עם ללימוד של יחיד ועוד יחיד (על אף שגם זה דבר עצום וגדול). או תפילה בכוונה עד כמה שהציבור יכול שאת. ויש להגדיל את מדורת הלימוד והתפילה שכבר החלה בוערת במחוזותינו. ולהביאה לגבולות חדשים, שסוחפים גם את מי שלא רגיל לרקוד את הריקוד הזה ולא שמע את המנגינה עד עתה. ולהזכירכם – דף גמרא בכל יום לאחר ערבית. וישנם עוד שיעורים במשך השבוע. אך העיקר שכל אחד עושה את התלוי בו, להתחזק ולהשתפר עוד צעד אחד לכבוד המלך שמחכה בשדה. ומסתכל על בנו ושואל “מתי תצא מזה”….