מצוות עשה מן התורה כשחל ראש השנה בשבת מצווה לתקוע בשופר, אלא שתקנו חכמים שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת . מפני שהכול חייבים במצוות השופר ואין הכול בקיאים באיסור טלטול ברשות הרבים, ויש חשש שאנשים שאינם יודעים לתקוע ייטלו את שופרם וילכו אצל מי שבקיא בתקיעות כדי שילמד אותם לתקוע כהלכה, ובתוך כך יטלטלו את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויעברו על איסור שבת החמור ( ר”ה כט: , שו”ע תקפח, ה ) .
אמנם במקדש היו תוקעים גם כאשר ר”ה חל בשבת , שאין גזרות חכמים חלות על המקדש. ואף בירושלים ובסביבתה הקרובה היו תוקעים כל זמן שחברי בית הדין הגדול היו יושבים, מפני שעל ידי השפעת בית הדין, תושבי ירושלים והסביבה נזהרו מאיסור טלטול בשבת ( רמב”ם שופר ב, ח-ט) . ואף שתקנה זו שלא לתקוע בשופר בר”ה שחל בשבת מדברי חכמים, רמז יש לה בתורה, שבפסוק אחד נאמר “שבתון זיכרון תרועה” ובפסוק אחד נאמר “יום תרועה”. הרי שכאשר ר”ה חל בימות החול הוא “יום תרועה”, וכאשר ר”ה חל בשבת הוא “שבתון זכרון תרועה”, שזוכרים את התרועה אבל אין מריעים בפועל. ונשאלת השאלה למה ביטלו חכמים את מצוות תקיעת השופר במקרה שר”ה חל בשבת, שהרי עיקר ר”ה הוא היום הראשון שהוא מדאורייתא, ואילו היום השני הוא מדרבנן.
ואף על פי שחז”ל מסבירים את הסיבה לתקנה: “גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים”. גזרה זו דורשת הבנה. לפי חלק מן הראשונים, רק מקום שעוברים בו ששים רבוא איש – נחשב רשות הרבים. במדינת ישראל אין כמעט מקומות כאלה, ובכול העולם כולו המקומות הם ספורים. חכמים חששו ממקרה נדיר שעלול לקרות אולי פעם אחת בהיסטוריה, שאדם שרוצה לתקוע בשופר יטלטל את השופר ברשות הרבים. בגלל חשש כה רחוק , בטלו את מצוות השופר ממיליוני יהודים במשך דורות רבים, זה דורש הבנה, מה אנו צריכים ללמוד מדברי חכמים אלו . נראה שנכון לומר על גזרה זו את הדברים המובאים בשם הגר”א (משך חכמה שמות י”ב ,א) : לכול גזרה יש טעמים רבים, עמוקים ונסתרים. בגמרא נכתבו הדברים שהציבור יכול לשמוע , אבל הדברים העמוקים והפנימיים נשארו חתומים ונסתרים. מהטעם לגזרה של חז”ל אפשר לראות מספר תובנות: א. אנו לומדים מכך את ההתייחסות והאכפתיות של חכמים לכל פרט ופרט . אם פרט אחד יהיה מקולקל, יש בזה קלקול של המציאות כולה. החיים אינם רק דברים גדולים ומבצעים חריגים. החיים מורכבים מפרטי פרטים קטנים, שיוצרים יחד דבר גדול ומשמעותי. גם מסע בן אלפי קילומטרים מתחיל במילימטר הראשון.
כל מילימטר במסע החיים , כל דקה הם חשובים ומרכזיים כל אדם וכל רגע באדם הוא בעל משמעות גם אם החשש מחילול שבת בעקבות השופר הוא רחוק יש להתייחס אליו ברצינות. אם יהודי יחלל שבת זה דבר חמור. כל פרט מן התורה והמצוות הוא מרכזי ועקרוני. כל דקה ביומו של האדם היא מרכזית , וצריך להתייחס אליה בכובד ראש. ב . מגזרה זו ניתן ללמוד את הכח של חכמים. התורה אמרה: “יום תרועה יהיה לכם”, וחכמים עקרו את הפסוק , ואמרו שאין לתקוע בשופר. התורה נתנה לחכמים כח , להתאים את המציאות האלוקית לחיים בצורה עמוקה. יש לתורה אמון גדול בחכמים, שעל פי דבריהם התורה תתקיים בעם ישראל בצורה הטובה ביותר אנו לומדים מכך להתייחס לדברי חכמים בכובד ראש , באימה ברתת ובזיע, לדייק בכל מילה ובכל דין. דברי חכמים הם הקובעים את הופעת התורה ואת אורחות החיים של עם ישראל. האדמו”ר הזקן ( ליקוטי תורה ,דברים, נו, א ) מביא את טעמם של חכמי הסוד, שמצד האמת, כאשר ר”ה חל בשבת, אין צורך כל כך בתקיעות, מפני שכמעט כל המעלות הקדושות שמשיגים בר”ה על ידי התקיעות, משיגים בר”ה שחל בשבת על ידי קדושת השבת. ואומנם עדיין יש מעלה נוספת בתקיעות, אלא שמעלה זו עליונה מאוד וכמעט שאינה נקלטת ומורגשת, ובמקום המקדש ובית הדין היו קולטים אותה, ועל כן רק שם היו תוקעים .
