קרח חכם היה. עד לזמן חטא המרגלים הוא לא חלק על מעמדו של אהרן. כי הבין שיש קדושה עליונה ויש קדושה תחתונה. יש אחד שמסוגל להגיע לקדושה גדולה יותר ולהיות כהן גדול. ויש אחד שממילא נגזר עליו להיות בעל קדושה נמוכה יותר מצד שורש נפשו, ומצד נפשו הבהמית וחלקה. וזהו דבר המסור להשם.
הבעייה התחילה מאז שהתברר שחטא המרגלים היה בעיקר שלא רצו להיכנס לארץ ולהתמודד עם ענייני העולם. פה נתברר שבארציות התחתונה ישנה קדושה והשם חפץ בקדושה זו לא פחות. והיינו שקרח הפיקח הבין שגם אדם שחי למטה למטה בכל מימד אפשרי יכול לגלות ולהפיץ בסופו של יום קדושה אדירה, שאפילו המרגלים שהיו ראשי בני ישראל פספסו. ולכן קרח טוען “כל העדה קדושים ובתוכם השם, ולמה תתנשאו..” למעשה קרח טען שצריכים שיוויון מוחלט ויש לכולם להיות כהנים ואפילו גדולים, ואם כבר כהן גדול אחד אז שיהיה לפחות לפי בחירה דמוקרטית וכדומה. ולכן לא הגיוני לו שאהרן שהוא ב”מקרה” אחיו של משה נבחר דווקא הוא לתפקיד הנעלה ונמיוחד הזה.
למעשה קרח הציג עצמו כלוחם צדק ושוויון, קרח טען נגד התנשאות, ונגד חלוקת ג’ובים. קרח רצה צדק ויושר והיה מוכן אפילו להעז פניו נגד משה ואהרן, כי השם הרי גם בקרבו. ואין מקום להתנשאות. גדול שבגדולים שווה לקטן שבקטנים מצד האמת. הרי מצד הנשמה האלוקית והאור האלוקי האין סופי השורר בכל פרט ורק צריך לגלותו, אין מקום למעמדות כביכול שהרי כולם קדושים.
זוהי הסיבה שקרח סחף אחריו חכמים גדולים ונבונים מהעם, שאחרי הכל. היה להם האומץ והכח לצאת בשם הצדק והשוויון אפילו נגד ענקים כמו משה ואהרן. אכן אנשים גדולים שהעזו…
אלא שטעותו המרכזית של קורח הייתה יסודית מאוד. והיא שקרח לא הבדיל בין קדושה לבין מעמד! אכן השם גילה כבר בפרשה הקודמת שתכלית הכוונה היא דווקא דירה בעולמות התחתונים וגם בתחתונים צריכה להגיע הקדושה, ולא עוד אלא ששם צריכה להתגלות שיא הקדושה כחלק מהבאת הגאולה. אלא שהשם ברא את התהליך הזה באופן שבעולם הזה לכל דבר יש את המקום והזמן והמעמד שלו באופן מדוייק ומושגח. וכל מציאות שאדם נמצא בה – דווקא שם זהו מקומו ותפקידו לגלות את הקדושה ששם. כי כל אדם וכל מקום הוא שונה, ומגוון, ומלא באתגרים ובחחויות מופלאות. ודווקא שם מהמקומות השונים הללו יש לגלות את הקדושה, באופן שכל אחד מוכשר לגלות זאת בדרך שלו דווקא. ואין לאדם אחד את השליחות של אדם אחר. וכמאמר חז”ל “אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא”
ואף שקרח התכוון לכאורה לגלות קדושה, לא היה צריך לגשת לכך בחוצפה ובאופן של מחלוקת. אם היה שואל ומברר ממשה רבינו היה וודאי מקבל את התשובה בצורה נעימה ומורחבת יותר.
ובכל זאת משה רבינו עונה ומסביר : “בקר ויודע השם”, וכהסבר חז”ל : כשם שהקב”ה קבע גבולות של בוקר וערב ולא ניתן לשנות זאת, כי אדרבא דווקא בשלימות של בוקר וערב נוצר יום אחד. ככתוב “ויהי ערב ויהי בוקר…” ואז “יום אחד”. כך דווקא על ידי התאחדות של דברים שונים ולא שווים בתפקידם ובצביונם, ובמעשיהם, ובהבנתם, ובדרגתם, דווקא כך נוצרת שלימות אמיתית. כי שלימות אמיתית לא נוצרת מדברים שווים שלא מתנגדים זה לזה (שזה כשלעצמו כמעט ובלתי אפשרי) אלא דווקא מדברים שונים כמו אברים שונים. שהרי אם האיברים היו כולם אותו דבר היה אדם בעל מום חלילה, אלא כל איבר יש לו את צביונו ותפקידו המיוחד, כי יש ראש ויש ידיים ויש רגל שרק היא מוליכה את הגוף ואפילו את הראש בצורה תקינה, ושכל אבר עושה את תפקידו ההרמוניה והגילוי הוא גדול לאין ערוך. וד שמוסיף קדושה גם בחלקים היותר עליונים ומזוככים.
ועוד יותר כאשר מחפשים שיוויון במקום שבו צריך להיות חילוק בריא הדבר מביא וודאי לתחרות ולמחלוקת. כי אין שום דבר בעולם שנברא לגמרי זה למשנהו, וכיום הדבר ברור שבעתיים, ככל שמתקדמים ומזהים כל פיסת יד, וכל ד.נ.א וכל נברא באופן ייחודי, קל יותר לראות כמה שונה כל דבר בעולם וכמה מיוחדת הבריאה שחיה עם כל השינויים הללו דווקא ובשלום נפלא מצד עצמה.
ועל ידי שנזכה לדעת כל אחד את מקומו המיוחד לו בעולם ולקיים אותו במסירות הנכונה. ממילא לא רק שלא נחלוק על חברינו, אלא אף נסייע ונשלים את תפקידו. “כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים” והדעה תהיה דעת של קדושה, דעת של שלימות ואלוקות. בגאולה האמיתית והשלימה. בקרוב ממש אכי”ר.
