![](https://haleluya.co.il/wp-content/uploads/2024/01/עין-הרע.jpg)
פרשת ויחי – עין הרע
המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ” (מח , טז ) “בן
המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ” (מח , טז ) “בן
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה , מעט ורעים היו ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם ” (מז , ט) “שלושים
“וירא מנוחה כי טוב וגו’ ויט שכמו לסבול”. כל בר בי רב יודע כי דרך קניינה של התורה היא במנוחת הנפש בלי שום מפריעים. מן
“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו” בספר “אור יהל” מובא משל המלמד אותנו כיצד יש להתבונן בפרשיות התורה. והמשל הוא לשני אנשים המבקרים
הידעת שליוונים לא הייתה בעיה של שטח בארץ ישראל? הם לא רצו להפריע ליהודים לחיות. להיפך! הידעת שאפילו הם העריכו מאוד את תורתנו החכמה? שהרי היוונים העריכו כידוע דברי חכמה. אם כן מה הייתה הבעיה שלהם איתנו? ועל מה כל המהומה. שיעור מרתק על הלכות חנוכה של הרב מאור דוד כהן – אקטואלי מאוד לימינו אנו.
“ויהי מקץ שנתיים ימים” “אשרי הגבר אשר שם בה’ מבטחו (תהילים מ’) זהו יוסף. ולא פנה אל רהבים – ע”י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני
“ויאמר צדקה ממני” “יהודה אתה יודוך אחיך”, מקרא זה לא אלא אמרו כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודים במעשיהם, שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העוה”ב”
“וישלח יעקוב מלאכים” בהתנהגותו של עשיו, אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים משנשלחו אליו על ידי יעקוב, כמו שנאמר: “וישובו
כמה אמיתי אפשר להיות בעולם מלא שקרים? הרי העולם הזה הוא מעלים ומסתיר כידוע. ואיך אפשר להישאר בו אמיתי וכנה? הרב מאור דוד כהן, מסביר
בציווי על שמירת השבת “אך את שבתותי תשמרו” נקטה התורה לשון הכוללת שבתות הרבה. תמה על כך בעל ה”חפץ חיים ” מה פשר הדבר ?
“ויקם משה את המשכן וייתן את אדניו וישם את קרשיו וייתן את בריחיו ויקם את עמודיו ” (לה, לג) “ויקם משה”. תניא, רבי אומר, “ויקם
הרב מאור דוד כהן מסביר מדוע רק ביהדות חוגגים שנה מעוברת. ומהי שנה מעוברת. איך זה יכול להשפיע על החיים שלנו ומה היא “דרך השמש”
“ובחרושת אבן ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכת מחשבת ” (לה, לג) “מלאכת מחשבת”. תניא, נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע , לעניין שבת פטור, מאי טעמא?
הגר”ש וולבה שליט”א בספרו “עלי שור” אומר כוח אחד מקנן בכל אדם – העמוק שבכוחות. וכוח כביר הוא. למעשים הוא מביא, וגם את הדרך הוא
מדוע שבר משה את הלוחות? ואיך זה קשור להרמת הבית שלי אשתי והילדים אל על? שיעור מרתק לפרשת כי תשא. שנותן מבט על הפרשה גם
“כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה’ בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ” (ל, יב) “…ולא יהיה
” ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם” (כו, לא) “והשימותי את מקדשכם” – אמר רבי יהודה, בית הכנסת אף על
העמל – יסוד לתקווה לכל יחיד במשלי (פרק ב) נאמר: “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא”. כותב בעל ה”חפץ
שיר הלל לשבחה של תורה. ” מה ענין שמיטה אצל הר סיני?” מקשה רש”י בתחילת פרשת בהר. האם יש קשר בין שמיטה למעמד הר סיני
” ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך אני ה’ אלוקיכם” (כה, יז) “ולא תונו” – תנו רבנן, כשהוא אומר (פסוק יד) “וכי תמכרו ממכר
מה עדיף, משטר סוציאליסטי שיוויוני או קפיטליסטי דורסני, ולמה בעצם לא לנשוך? הרב מאור דוד כהן נוגע בעיקרי שורשי איסור הריבית ממנו נלמד מסר חשוב
” וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה’:” (כג , טו-טז) “וספרתם לכם” – תנו רבנן, וספרתם לכם, שתהא ספירה לכל אחד ואחד ( מנחות ס”ה:)
הרב מאור דוד כהן מסביר בקצרה מהו חינוך לקטנים וגם לגדולים. ומה אפשר לעשות שהחינוך לא כל כך עובד. וגם איך מתייחסים לאדם שאומר שהוא
“ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל”.
“את ה’ אלוקיך תירא ותעבוד ותן כבוד לשמו, ושמור מחללו.
“ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו “(כז, ח) “ובן אין לו” – טעמא דאין לו בן,
לכל אדם תפקיד בבריאה “אין לך אדם שאין לו שעה”. בתחילת פרשת פנחס נאמר: ‘פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני
קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות
” כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”(כד, ט) “אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בן זבידא: בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילמא משום דכתיב בה: “אל מוציאם ממצרים ” – לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן , דלא פסקה שה רבינו – לא פסקינן (ברכות יב:)
“על כן יאמרו המושלים – אלה המושלים ביצרם. “בואו בחשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו”. עצה זו של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”
כל אדם גדוש במאוויים. הוא חפץ ונכסף אליהם, אלא שהמציאות בחיי היום יום מרבה לטפוח על פניו. החיים מעמידים את האדם בפני ניסיונות שונים, ומתוך
” כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם … ופדויו מבן חודש תפדה בערכך
“דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” (טו, לח) “פתיל תכלת” – תניא
התפילה הפותחת אצלנו את יום הכיפורים, מיד אחרי תפילת ‘כל נדרי’ לפני שקיעת החמה היא ההכרזה המשולשת:
“על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים”.
פרשת האזינו חלה השנה בזמן גבוה ביותר, מלבד היותה נקראת בשבת – שהשבת עצמה קדושה היא. הרי זו גם שבת תשובה. פרשת האזינו היא גם אחת מהשירות שהיו אומרים במקדש במוסף של יום השבת. כיוון שפרשה זו מרוממת עד מאוד. ונקראת גם “תושבחתא” על שם השבח של גילוי חסדו של השם עלינו.
את הפגם של “בנים לא אמון בם” ואת הדרך כיצד לתקנו ממחיש ומורה לנו ה”חפץ חיים” באחד ממשליו הנפלאים.
במה שונה עם ישראל מכל העמים? מה הקשר בין השפה העברית לפרסי נובל? איזה דבר חסר תקדים עשה עם ישראל כבר שלוש פעמים?
“כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקינו ” (לב, ג ) “הבו גודל” , שלושה שאכלו כאחד חייבין לזמן, מנא הני מילי, אמר רבי אבהו, דאמר קרא “כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקינו” (ברכות מ”ה ע”א) .
“הנסתרות והנגלות”
פרשת השבוע פותחת בכריתת הברית בין הקב”ה לבין עם ישראל, פסוק יד’ מדגיש כי הברית היא לא רק לאלה כביכול החותמים על הברית קרי אלה שנמצאים פיזית במאורע אל עם כל עם ישראל לאורך כל הדורות, “וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת” והפסוק החותם את ההכרזה על כריתת הברית בין ה’ ובין עם ישראל בראש פרשתנו אומר: ” הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ ” (דברים כט, כח).
“כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”.
אין לך דואג לטובתו של האדם יותר מהחכמה, הנבואה והתורה.
פה ניתן להקדיש.
תוכן