ממשיכים קדימה! אכלוס בית הכנסת “אחוזת הנשיא”.
דווקא בעיצומה של המלחמה שהיא מלחמה עצומה בין קודש לחול. דווקא עכשיו עם ישראל משקיע בצדקה האמיתית. בניית היהדות ובית התפילה. צדקה תציל ממוות אינה רק סיסמא. זוהי דרך חיינו. חיים לא של ניסים מקריים אלא ניסים אלוקיים המושתתים על היכולת שלנו להמשיך ולבנות ולהתקדם.
הצטרפו אלינו למאמץ האמיתי של סיום האיכלוס רגע לפני שמתחילים את עבודת הקודש פנימה.
“ראה אנוכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה”.
“ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמרו ‘החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה'”.
שמא יאמרו ישראל ונתן המקום לפנינו שתי דרכים מדרך החיים ודרך המוות, נלך באיזו שנרצה. תלמוד לומר: ‘ובחרת בחיים’.
פרשתנו פותחת בציווי שהוא גם עצה אלוקית נפלאה : “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה…. ”
את הברכה ואת ההיפך מהברכה בדרך כלל לא רואים בעיניים הגשמיות אלא בעיני השכל.
עיני השכל הם אמנם נמצאים בתוך שכלו של האדם ואינה ראייה גשמית, אך כשישנה “ראייה שכלית” היא חזקה עוד יותר מראייה גשמית.
מדוע אסור לפצוע את הגוף בשל אבל? אם הנשמה ממשיכה להתקיים, אז למה בכלל מתאבלים? ומה ניתן ללמוד מאבלות על מת לאבל על חורבן בית המקדש?
“אחרי ה’ אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון ” (יג, ה) “אחרי ה’ אלוקיכם תלכו ” – אמר רבי חמא בר חנינא , מאי דכתיב “אחרי ה’ אלוקיכם תלכו”, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה והלוא כבר נאמר “כי ה’ אלוקיך אש אוכלה הוא” אלא להלך אחר מידותיו של הקב”ה. מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, מה הוא ביקר חולים אף אתה בקר חולים, מה הוא ניחם אבלים אף אתה נחם אבלים , מה הוא קבר מתים אף אתה קבור מתים ( סוטה י”ד ע”א ) .
הגמרא בסוף מסכת תענית אומרת כך על מחול הכרמים של השידוכים המפורסמים שהיו בטו באב : “…יפיפיות שבהן, מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי שאין אישה אלא ליופי , מיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה לפי שאין אישה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים” (תענית ל”א.).
“ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שאל מעמך כי אם ליראה”.
הגדרת מצוות היראה כיסוד המצוות מחייבת אותנו. אמר הג”ר אורי שרגא הלוי קלרמן שליט”א עלינו לבדוק אם אנו מקיימים מצווה זו בדקדוק.
“כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”
שלטון החוק זקוק למערכת שיש בידה סמכות לאכוף את הנורמות המשפטיות המסדירות את חיי החברה. אכיפה זו כרוכה לעתים, למרבה הצער, בצורך לעשות שימוש בכוח, כדברי המשנה, “אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו”(אבות ג, ב.), וכדברי המדרש, “אם אין שוטרים – אין שופטים”.
למה התורה משבחת את ארץ ישראל דווקא ביתרונות הגשמיים שלה במקום להזכיר את המעלות הרוחניות של הארץ? למה סבור המדרש שהמבול לא ירד בארץ ישראל? ומהי המחלוקת בין הב”ח לבעל הטורים על נוסח ברכת מעין שלוש?
“ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך ” (ח, י) “ואכלת ושבעת וברכת ” – תניא, אמר רבי יהודה , מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ( ברכות כ”א ע”א ) .
“אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו”.
הקדוש ברוך הוא נתן למרכבה הטמאה כוח לשנות סדרי טבע המזלות שהם נקראים פמליא של מעלה, אבל שלא יהא בכוחה לשנות חלילה מסדר הפעולות הקדושות של כוחות המרכבה הקדושה.
בפרשתינו נמצאת אחת המצוות היסודיות, הידועות והמפורסמות – מצוות “קריאת שמע”.
מדוע אנו אומרים ‘ברוך שם כבוד מלכותו’ בלחש? למה בכלל אומרים באמצע קריאת שמע מילים שלא כתובות בתורה? איך יתכן שחז”ל משווים מילים אלו לתכשיט מלכותי מצד אחד ולאוכל המוני ולא מכובד, מצד שני?
“כי יביאך ה’ אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גויים רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעה גויים רבים ועצומים ממך ונתנם ה’ אלוקיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם ” (ו, א-ב) “ולא תחנם” – תניא, ולא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע, דבר אחר ולא תחנם – לא תתן להם חן, דבר אחר לא תחנם – לא תתן להם מתנת חינם (עבודה זרה כ’ ע”א ) .
אולם השמחות היה הומה אדם, כולם שמחים ומתרגשים.
לא בכל יום משתלבת מצווה לשמח חתן וכלה עם מצות “לב אלמנה ארנין”.
הגמרא במסכת מכות מביאה סיפור מדהים וזה לשונו (עם הערות על דעת עבדכם הכותב בלבד – בסוגריים)
מפרשתנו עולה שעיקר חטא המרגלים – איננו של המרגלים עצמם. מהו הגורם לכל צרות הגלות, לכל הרדיפות, הפוגרומים והגירושים? איך ניתן לתקן זאת בתשעה באב?
“אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תיתן לי ושתיתי…” (ב, כח) “אוכל בכסף תשברני …” – תניא, השלקות של עובדי כוכבים אסורין, דאמר קרא אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תיתן לי ושתיתי – כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן ע”י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע”י האור (עבודה זרה ל”ז ע”ב) .
אנו נמצאים בימי בין המיצרים. ימים שהם קשים יותר, וכבר חווינו בהם צרות רבות כעם, והרבה מאיתנו גם באופן אישי. אלו ימים שחז”ל מזהירים אותנו מפני הסכנה שבהם, ימים שבהם מוזכר חורבן בית המקדש.
“ויאמר אלעזר הכוהן וגו’ זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ את משה”.
“ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם חוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו…”
בפרשתנו פונים בני גד וראובן ומבקשים ממשה בקשה מפתיעה: אל תעבירנו את הירדן. הם מבקשים להתיישב בנחלה שממזרח לירדן – השטח שנכבש מידי סיחון מלך האמורי, ולא להכנס לארץ כנען עצמה שממערב לירדן.
“זאת חוקת התורה אשר ה’ את משה. אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת . כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים ” (לא, כא – כג).
בתחילת פרשת פנחס נאמר: “פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו’. לכן אמור הנני נותן
שאלו פעם את הרבנית חיה מושקא מליובאוויטש מה הרגע הכי חשוב בחיים שלה. תשובתה הייתה : “עכשיו”!
אם פנחס נהג כראוי – אז למה הוא היה זקוק לברית שלום? מדוע רצו חכמים לנדות את פנחס? כמה ברכות יש באמת בתפילת 18, ואיך זה קשור לפרשת פנחס?
“מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה” (כח, כג) “אשר לעולת התמיד” – כל התדיר מחברו קודם את חברו , תמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש, מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד, מה תלמוד לומר לעולת התמיד? למימר דהך דתדיר תיקדום (זבחים פ”ט ע”א) .
