
פרשת ויגש – תלמוד תורה לעומת כיבוד אב ואם
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה , מעט ורעים היו ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם ” (מז , ט) “שלושים

ממשיכים קדימה! אכלוס בית הכנסת “אחוזת הנשיא”.
דווקא בעיצומה של המלחמה שהיא מלחמה עצומה בין קודש לחול. דווקא עכשיו עם ישראל משקיע בצדקה האמיתית. בניית היהדות ובית התפילה. צדקה תציל ממוות אינה רק סיסמא. זוהי דרך חיינו. חיים לא של ניסים מקריים אלא ניסים אלוקיים המושתתים על היכולת שלנו להמשיך ולבנות ולהתקדם.
הצטרפו אלינו למאמץ האמיתי של סיום האיכלוס רגע לפני שמתחילים את עבודת הקודש פנימה.

ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה , מעט ורעים היו ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם ” (מז , ט) “שלושים

“וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לבו וגו’”. כאשר נתבונן בכל פרשת עשר המכות נראה שבשעה שהמכות באו אל פרעה הוא

מצות הביטחון הנגזרת מתוך מצות האמונה, מחייבת את האדם לבטוח ולהאמין שכל מה שנעשה עמו הוא בוודאי לטובה. יש מקרים שבהם צרה פוקדת את האדם,

“וירא מנוחה כי טוב וגו’ ויט שכמו לסבול”. כל בר בי רב יודע כי דרך קניינה של התורה היא במנוחת הנפש בלי שום מפריעים. מן

“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו” בספר “אור יהל” מובא משל המלמד אותנו כיצד יש להתבונן בפרשיות התורה. והמשל הוא לשני אנשים המבקרים

“ויהי מקץ שנתיים ימים” “אשרי הגבר אשר שם בה’ מבטחו (תהילים מ’) זהו יוסף. ולא פנה אל רהבים – ע”י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני

“ויאמר צדקה ממני” “יהודה אתה יודוך אחיך”, מקרא זה לא אלא אמרו כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודים במעשיהם, שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העוה”ב”

“וישלח יעקוב מלאכים” בהתנהגותו של עשיו, אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים משנשלחו אליו על ידי יעקוב, כמו שנאמר: “וישובו

“ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תיקחו עלי היו כולנה ” (מב , לו) “יוסף איננו… ” – תניא,

“היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה ” (לח , כה)

“ויאמר יעקב אל-נא אם-נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי , כי על כן ראיתי פניך כרות פני אלוקים ותירצני” (לג ,י ) “כראות פני

“והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך” (כח , יד ) “ימה וקדמה… ” – אמר רבי

“ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, ויקרא את עשו בנו הגדול ,ויאמר אליו בני, ויאמר הנני” (כד , יד ) “ותכהינה עיניו ” –
נשים חייבות במצות תפילה, ולמנהג הספרדים ועדות המזרח שקיבלו עליהם הוראות מרן השולחן ערוך, אינן חייבות אלא בתפילת שמונה עשרה אחת ביום. ומכל מקום אם
א. אסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית מדרבנן, שכך שאלה הגמרא (ברכות י:) מה משמעות הכתוב (ויקרא י”ט, כ”ו): “לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם”, ואין לומר
מסכת ברכות דף ו. שואלת הגמרא: מנין לעשרה אנשים שמתפללים ששכינה מצויה עמהם, שנאמר (תהילים פ”ב, א’): “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל”, ועדה היא התאספות של
אמר רבי יהושע בן לוי (ברכות מז:) – לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וְיִמָּנֶה עם עשרה מתפללים הראשונים, שאפילו מאה אנשים באים אחריו,
בית הכנסת נקרא “מקדש מעט”, משום שבשעה שנחרב בית המקדש, התנפצו אבניו לרסיסים, והתפזרו בכל העולם כולו, וכל מקום בעולם שנפל רסיס של אבן מבית
בקריאת שמע נאמר (דברים ו’, ה’): “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ”, ונשאלת השאלה: מדוע לא כתוב בכל ליבך? מדייקת המשנה במסכת ברכות (פרק ט’,
מורנו ורבנו הרב בנימין בצרי זצוק”ל אמר לנו שצריך להיזהר ולפקוח עיניים שהתפילה שלך לא תבוא על חשבון התפילה של בנך. אביו רבי ששון זצוק”ל
כתב בספר “גן האמונה”, קיבלתי מרבי ומורי הרב אליעזר ברלנד שליט”א: שחינוך הילדים תלוי בתשעים ותשע אחוז בתפילה, ואחוז אחד בדוגמא אישית, ואפילו ההורים הטובים
אמר הגאון רבי ישראל מסלאנט: אל יאמר אדם: “עונה זו יפה לתפילה ועונה זו אינה יפה”, “עכשיו עייף אני מעבודה קשה ומקוצר רוח”, “אין לי

“ויאמר ה’ אדוני אברהם הקרה נא לפני היום” הסבא מנובהרדוק זצ”ל הקשה בספר “מדרגות האדם” כמה קושיות בעניין התנהגותו ודבריו של אליעזר עבד אברהם. א.

“והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית

“וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה’ ” (יט , כז ) “אשר עמד שם” – תניא, אין עמידה אלא תפילה,

“ויהי אחד הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם”. מקשים העולם על השוני ביחסה של התורה אל הניסיון הראשון לעומת הניסיון האחרון – הוא לפלא בעיני

חכמינו זכרונם לברכה מדריכים אותנו בעצות שונות כדי לזכות בדין. אחת מן הדרכים שבאמצעותה נתן להינצל מן הדין היא להעביר על המידות. בגמרא מובא: “אמר

“ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה ” (יב, ג )
“ואברכה מברכיך” – מכאן אמרו , מי שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך מתקצרים ימיו, שנאמר ואברכה מברכיך” ( ברכות נ”ה ע”א) .

אומרת תורתנו הקדושה : “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.” ואמרו חז”ל שמהפסוק הזה למדים שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.
וצריכים להבין מה בדיוק הכוונה שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. ומה זה אומר לנו בימינו אנו?
פה ניתן להקדיש.
תוכן
אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חווית הגלישה שלך ולנתח את תנועת הגולשים באתר. האם את/ה מסכים/ה לשימוש בקובצי Cookie?
