ספר ויקרא

אחת המצוות המופיעות בפרשתנו היא מצוות מעשר בקר. התורה מצווה אותנו לקחת אחד מכל עשר בהמות ולהקריב אותם קרבן להשם בבית המקדש בירושלים. שנאמר : “וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליהוה”.

“וכי תאמרו מה נאכל וגו'”.

למה שהקב”ה יכונה ‘אחיך’ ואיך בורא עולם יכול להחשב כעני? מי צריך לפתור את הבעיה?

וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם

” וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני אויבכם ” ( כו, לז) וכשלו איש באחיו- איש בעוון אחיו , מלמד שכולם ערבים זה בזה” ( סנהדרין כ”ז: )

“ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה האדם וחי בהם”.

“בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.”

מדוע ביום הקדוש ביותר בשנה חשוב כל כך שלכהן הגדול תהיה אישה?

מהו הקשר בין איסורי עריות לארץ ישראל? למה הרווח הגדול איננו ב’דיוטי פרי’?

“ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר” ( יז, יג)

השאת והבהרת והספחת הם סימני הצרעת בגשמיות אך בפנימיות התורה מסביר האלשייך הקדוש כי הם הסימנים של הגורמים לאדם לדבר לשון הרע

“ואם על תודה יקריבנו” בדרך כלל רגילים המודים להודות רק על הנס שנעשה עמהם ועל החלצותם מן הצרה. אבל האמת צריכים הם להודות לא רק

“צו את אהרון ואת בניו לאמור” המצב במדינה כיום אינו מזהיר, כל אחד חושב שהוא יותר מבין וצודק מהצד השני לכל אחד יש את האמת

מה כל כך גדול בשבת הגדול? מתברר שיש לשבת זו מסר חשוב לכולנו! – מתורת מו”ר הרב חיים דרוקמן הכ”מ

הלשון “צו” הוא לשון זירוז, אלא שבפנימיותו יש בו זירוז חיובי מאוד ואפילו קדוש.

“אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה’ – שלא לפרסם את החטאים”

אבל האם אנו באמת רוצים לשוב להקריב קרבנות? מהי בכלל המשמעות של הקרבת קרבן מן החי?

“עלה אשה ריח ניחוח לה’” העיקר בעבודת ה’ הוא כוונת הלב. הגרי”ל חסמן זצ”ל: יסוד הקורבן – התקרבות האדם לאלוקיו במחשבתו ובכניעת לבבו אליו, להדבק

“והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו” הדין העברי מטיל חובה על כלל הציבור לדווח אם ידוע שאדם מסכן את זולתו

למה להיות קטן בכלל? והאם יש עניין שארגיש את המעלות שלי? או שכדאי שלא תזוח דעתי עליי? ויש גם סיפור על ילד שחינוכו מביא אותנו עד לאדם הראשון.

” … אשה ריח ניחוח לה’ ” ( א, ט) “אשה ריח ניחוח – נאמר בעולת בהמה “אשה ריח ניחוח” ובעולת העוף “אשה ריח ניחוח” ובמנחה “אשה ריח ניחוח” , ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט , ובלבד שיכוון את לבו לשמים” ( מנחות ק”י ע”א ).