ספר ויקרא

“ואם על תודה יקריבנו” בדרך כלל רגילים המודים להודות רק על הנס שנעשה עמהם ועל החלצותם מן הצרה. אבל האמת צריכים הם להודות לא רק

“צו את אהרון ואת בניו לאמור” המצב במדינה כיום אינו מזהיר, כל אחד חושב שהוא יותר מבין וצודק מהצד השני לכל אחד יש את האמת

מה כל כך גדול בשבת הגדול? מתברר שיש לשבת זו מסר חשוב לכולנו! – מתורת מו”ר הרב חיים דרוקמן הכ”מ

הלשון “צו” הוא לשון זירוז, אלא שבפנימיותו יש בו זירוז חיובי מאוד ואפילו קדוש.

“אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה’ – שלא לפרסם את החטאים”

אבל האם אנו באמת רוצים לשוב להקריב קרבנות? מהי בכלל המשמעות של הקרבת קרבן מן החי?

“עלה אשה ריח ניחוח לה’” העיקר בעבודת ה’ הוא כוונת הלב. הגרי”ל חסמן זצ”ל: יסוד הקורבן – התקרבות האדם לאלוקיו במחשבתו ובכניעת לבבו אליו, להדבק

“והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו” הדין העברי מטיל חובה על כלל הציבור לדווח אם ידוע שאדם מסכן את זולתו

למה להיות קטן בכלל? והאם יש עניין שארגיש את המעלות שלי? או שכדאי שלא תזוח דעתי עליי? ויש גם סיפור על ילד שחינוכו מביא אותנו עד לאדם הראשון.

” … אשה ריח ניחוח לה’ ” ( א, ט) “אשה ריח ניחוח – נאמר בעולת בהמה “אשה ריח ניחוח” ובעולת העוף “אשה ריח ניחוח” ובמנחה “אשה ריח ניחוח” , ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט , ובלבד שיכוון את לבו לשמים” ( מנחות ק”י ע”א ).

פרשת אחרי מות – דבר הרב לרדת  נמוך כל מיתתם של נדב ואביהוא מסביר אור החיים הקדוש שהייתה זו מיתה של התעלות רוחנית גדולה מאוד.

בפרשתנו כתוב “ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל” והיינו – שמשה קורא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל להגיע אליו לאהל מועד.    אך הדבר

פרשת אחרי מות קדושים – דבר הרב בקשר לפרשיות שלפנינו מוצאים אנו שהן עוסקות כולן בענייני קדושה. החל מקדושת יום הכיפורים הגדול והנורא וכלה בקדושות

פרשתנו מסיימת בפסוק המדבר בדין כשרות המאכלים : “לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.” ולכאורה ישנה כאן כפילות

כאשר שאלו המצריים מה יעשו בנ”י עם השה הזה – ענו ואמרו שעתיד הקב”ה להרוג את בכורי מצריים, ועל בתי בני ישראל יפסח השם.

ספר ויקרא אותו אנו מתחילים לקרוא השבוע בע”ה. נקרא גם תורת כהנים. על שם כל מעשי המקדש ובפרט קרבנות הנעשים שם.   ובפרשיה הראשונה כתוב “אדם