מעלת התפילה – כיצד תתקבל תפילתך?
היה רבי מאיר אומר (ראש השנה יח.), שניים שעלו למיטה וחוליין שווה, וכן שניים שעלו לגרדום שהוא בית משפט שדנים בו נפשות להריגה כדי שידנו

ממשיכים קדימה! אכלוס בית הכנסת “אחוזת הנשיא”.
דווקא בעיצומה של המלחמה שהיא מלחמה עצומה בין קודש לחול. דווקא עכשיו עם ישראל משקיע בצדקה האמיתית. בניית היהדות ובית התפילה. צדקה תציל ממוות אינה רק סיסמא. זוהי דרך חיינו. חיים לא של ניסים מקריים אלא ניסים אלוקיים המושתתים על היכולת שלנו להמשיך ולבנות ולהתקדם.
הצטרפו אלינו למאמץ האמיתי של סיום האיכלוס רגע לפני שמתחילים את עבודת הקודש פנימה.
היה רבי מאיר אומר (ראש השנה יח.), שניים שעלו למיטה וחוליין שווה, וכן שניים שעלו לגרדום שהוא בית משפט שדנים בו נפשות להריגה כדי שידנו
דבר שמושג על ידי תפילה הערך שלו שונה לחלוטין, כמו שמצינו בגמרא בברכות (לא:) על חנה שהתפללה רבות שיוולד לה בנה שמואל, וכאשר אמר לה

מבט מעניין על תהליך התשובה וסדרו מלמעלה. ישנה תשובה שמגיעה מלמעלה וישנה התשובה שצריך כל אחד ואחד לעשות
א. הנהיג מורנו ורבנו הרב בנימין בצרי זצוק”ל: שביום חופתו של האדם ינצל את רובו בלימוד התורה ובתפילות רבות ולא בטיולים ובצילומים, ועל ידי כך
מורנו ורבנו הרב בנימין בצרי זצוק”ל אמר לנו: יש עניין לכל אדם להקיף כמה שיותר תורה במשך חייו, בתחילה חמישה חומשי תורה, ואחר כך את
בהרבה מקומות הפליגו חז”ל במעלת הלומד תורה בלילה, כמו שאמר ריש לקיש (חגיגה יב:) – כל העוסק בתורה בלילה הקב”ה מושך עליך חוט של חסד
מסופר על החפץ חיים, שכידוע חיבר הרבה ספרים כגון שמירת הלשון, אהבת חסד, וכן את ה”משנה ברורה” (שישה חלקים על כל חלק אורח חיים שבשולחן
מספרים שהגאון רבי חיים מבריסק זצוק”ל, אמר פעם לתלמידיו: אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו: אם אדם היה מתאר לעצמו כי הוא
מספרים על הגאון רבי זלמן בעל התניא שהיה גר בסמוך לחצר של תלמוד תורה, ובאמצע החצר היה עמוד של בנין, גבוה עשרה מטר, והתלמידים התחרו
מטרתו של היצר הרע, היא להפיל את האדם ולהטותו מדרך האמת. לפעמים אדם נכנס לייאוש אחרי שהוא נפל באיזו שהיא עבירה, והוא אומר לעצמו: זהו
אומר “אור החיים” הקדוש (כי תבוא, י’): שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף
א. מבואר במסכת עירובין (נד.) – כי יש ללמוד בקול, כי אז משתפים גם את חוש השמיעה ולא רק את חוש הראייה. ב. ללמוד תורה
מורנו ורבנו הרב בנימין בצרי זצוק”ל אמר לנו: מי שלא מוציא את לימודו בפה ממש, לא ילמדו אותו בשמים את מה שלמד בעולם הזה, ועל
משה רבינו ביקש שלא יכתב בפרשת ויקרא “ויקרא אל משה”, לשון חשיבות וחיבה, אלא ויקר, במקרה ובאקראי, ומשלא נענה, המשיך וביקש שלכל הפחות יורשה לכותבו
הגמרא במסכת כתובות (סג.) מספרת: שלאחר י”ב שנה שבהן למד תורה רבי עקיבא חזר לביתו והביא עמו שתים עשרה אלף תלמידים, ולפני שנכנס לביתו שמע
בישיבת ראדין שימש כראש ישיבה הגאון רבי נפתלי טרופ זצ”ל שהיה ידוע לשם דבר בגודל למדנותו, כשחלה רבי נפתלי ומצבו היה אנוש, הבחורים לא חדלו
מובא ב”פרקי אבות” (פרק ו’, משנה ב’): אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: “אוי להם לבריות
שואל רבנו יוסף חיים בעל “הבן איש חי” זיע”א: מדוע התורה ניתנה לבני ישראל במדבר, ולא ניתנה לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב שהיו קדושים וטהורים?
מספרת הגמרא (כתובות סב:) שרבי עקיבא היה רועה הצאן של כלבא שבוע שהיה עשיר גדול, ונקרא כך משום שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא

כאשר האדם מביט אל המקומות הנשגבים האלה, מיד הוא ממעט בדיבורו. כמו שכתוב: “כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים”

מדוע התורה מקפידה כל כך על החיבור בין החושן לאפוד שאסור שינתק אחד מהשני?

השמחה הגדולה ביותר היא לשמח לב עניים, יתומים, אלמנות וגרים. מוטב לו לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה

ואתה תצוה את בני ישראל’ והרי בכל התורה משה מצווה את ישראל, ובכל זאת בכל התורה נאמר ‘וידבר ה’ אל משה לאמר’. מדוע דווקא כאן מופיע הביטוי ‘ואתה תצוה’?

מה שורש השנאה ומה שורש אהבת ישראל. הרב מאור ואלירז שדה בדיאלוג חשוב וקצר אך עמוק

מכת הברד מכונה ‘כל מגפותי’. והקב”ה מבהיר שבשש המכות הקודמות הוא רק רצה להראות את כוחו, ומשמע שזאת המכה המשמעותית ביותר, שנועדה להראות את כוחו של ה’ בכל הארץ.
פרשת ראה-חלק ילדים ב”ה סיפור לשבת הגמ’ אומרת (מסכת גיטין דף ז.) שבאם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים שיעשה יותר צדקה ועי”ז יתרבו נכסיו, וכל שכן
פרשת דברים- חלק ילדים ב”ה סיפור משה רבינו מוכיח את עם ישראל לפני מותו בדרך רמז, על מנת לא לפגוע בכבודן של ישראל. יש מצוה
פרשת מטות-חלק ילדים ב”ה סיפור סיפר הגאון ר’ מאיר שפירא זצ”ל ראש ישיבת חכמי לובלין לתלמידיו, שבהיותו רב בלובלין, ראה בפנקס החברא קדישא סיפור שמצוה
פה ניתן להקדיש.
תוכן
אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חווית הגלישה שלך ולנתח את תנועת הגולשים באתר. האם את/ה מסכים/ה לשימוש בקובצי Cookie?
