מאמר

“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו” בספר “אור יהל” מובא משל המלמד אותנו כיצד יש להתבונן בפרשיות התורה. והמשל הוא לשני אנשים המבקרים

“ויהי מקץ שנתיים ימים” “אשרי הגבר אשר שם בה’ מבטחו (תהילים מ’) זהו יוסף. ולא פנה אל רהבים – ע”י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני

“ויאמר צדקה ממני” “יהודה אתה יודוך אחיך”, מקרא זה לא אלא אמרו כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודים במעשיהם, שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העוה”ב”

“וישלח יעקוב מלאכים” בהתנהגותו של עשיו, אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים משנשלחו אליו על ידי יעקוב, כמו שנאמר: “וישובו

“וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת־אָחִיךָ תַּעֲבֹד וגו” בברכת יצחק ליעקב ולעשיו יש לעמוד על כמה תמיהות: א) מה ראתה רבקה להבטיח ליעקב את הברכות? ב) האם אפשר

“ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תיקחו עלי היו כולנה ” (מב , לו) “יוסף איננו… ” – תניא,

“היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה ” (לח , כה)

“ויאמר יעקב אל-נא אם-נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי , כי על כן ראיתי פניך כרות פני אלוקים ותירצני” (לג ,י ) “כראות פני

“והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך” (כח , יד ) “ימה וקדמה… ” – אמר רבי

“ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, ויקרא את עשו בנו הגדול ,ויאמר אליו בני, ויאמר הנני” (כד , יד ) “ותכהינה עיניו ” –

“ויאמר ה’ אדוני אברהם הקרה נא לפני היום” הסבא מנובהרדוק זצ”ל הקשה בספר “מדרגות האדם” כמה קושיות בעניין התנהגותו ודבריו של אליעזר עבד אברהם. א.

“והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית

“וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה’ ” (יט , כז ) “אשר עמד שם” – תניא, אין עמידה אלא תפילה,

“ויהי אחד הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם”. מקשים העולם על השוני ביחסה של התורה אל הניסיון הראשון לעומת הניסיון האחרון – הוא לפלא בעיני

חכמינו זכרונם לברכה מדריכים אותנו בעצות שונות כדי לזכות בדין. אחת מן הדרכים שבאמצעותה נתן להינצל מן הדין היא להעביר על המידות. בגמרא מובא: “אמר

“ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה ” (יב, ג )
“ואברכה מברכיך” – מכאן אמרו , מי שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך מתקצרים ימיו, שנאמר ואברכה מברכיך” ( ברכות נ”ה ע”א) .

“תורה צִוה לנו משה, מורשה קהִלת יעקב”
בפרשת השבוע פרשת זאת הברכה ישנו פסוק המוריש את התורה לקהילת יעקב.

“הנסתרות והנגלות”
פרשת השבוע פותחת בכריתת הברית בין הקב”ה לבין עם ישראל, פסוק יד’ מדגיש כי הברית היא לא רק לאלה כביכול החותמים על הברית קרי אלה שנמצאים פיזית במאורע אל עם כל עם ישראל לאורך כל הדורות, “וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת” והפסוק החותם את ההכרזה על כריתת הברית בין ה’ ובין עם ישראל בראש פרשתנו אומר: ” הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ ” (דברים כט, כח).

“כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”.
אין לך דואג לטובתו של האדם יותר מהחכמה, הנבואה והתורה.

בפרשתנו כתוב “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וגו'” וכבר תמהו המפרשים מדוע משתמשים פה בשם העצם “אנכי” שהרי עניין הסתרה היא לכאורה ההיפך מהשם הקדוש “אנכי” שמורה על שם עצמותו של הקב”ה. וגם מה שכתוב ביום ההוא, הרי יום מורה על גילוי, ועד לגילוי כל כך נעלה שיכול להעיר אפילו את ה”הוא” שמורה על הסתר והעלם. ולכן לא מובן איך הסתרה שייכת לגילוי כל גדול שכזה.?

כי המצווה זאת…. לא רחוקה היא… באיזו מצווה עוסקים פסוקים אלו? האם במצווה בודדת או בכל המצוות כולן? מה ניתן ללמוד ממחירה היקר של תרופה שספק אם תציל חיים?

“כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא … כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ” (ל, י”א – י”ד) “והנכון, כי על כל התורה יאמר ‘כל המצווה אשר אנכי מצווך היום’, אבל ‘המצווה הזאת’ על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך ושבת עד ה’ אלוקיך מצווה שיצווה אותנו לעשות כן” (רמב”ן).

בפרשתנו ישנו פסוק עם ציווי מעניין מאוד : “יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְות יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.”. והיינו שמעבר לשמירת המצוות האמורה בפסוק. ישנו גם ציווי “ללכת בדרכי השם”. וצריך להבין מהו הפירוש הליכה בדרכי השם?

“מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר”
קללה אחת מתוך צ”ח (98) קללות אשר יגיעו חלילה לעם ישראל אם לא יקיימו את התורה: “ארור מכה רעהו בסָּתר ואמר כל העם אמן” (דברים כז, כד).

“והיה לא תשמע בקול ה’ אלוקיך” וגו’.
בכוח שמיעת התוכחה להביא את האדם להתעוררות גדולה, אומר הגר”ר לוינשטיין זצ”ל.

הקללות ממש מפחידות… איזו נחמה מסתתרת בתוכן? מתי אדם שחותך אדם אחר בסכין – רק רוצה לעזור לו? ושיעור קטן בפרופורציות בין פורענות לגאולה.

“תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל” (כ”ח, מז)

בפרשתנו : כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם; וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ; וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא; וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

“זכור את אשר עשה ה’ אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים”.
“נצטווינו לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו מה שעשה ה’ יתעלה למרים כשדברה באחיה

“ולא תשים דמים בביתך”
גל הטרור האחרון הציף מחדש את הדרישות להרחבת רישיונות הנשק לאזרחים. בימים מתוחים אלה ראוי שכל אדם בעל אקדח יישא אותו ויש לתת רישיונות לאנשים ראויים בתהליך פשוט יותר.