פרשת שבוע

אומרת תורתנו הקדושה : “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.” ואמרו חז”ל שמהפסוק הזה למדים שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.
וצריכים להבין מה בדיוק הכוונה שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. ומה זה אומר לנו בימינו אנו?

שכרה של ההתבטלות שאנו נדרשים מכוח דברי התנא: “בטל רצונך מפני רצונו”, מובטח בהמשך דברי המשנה: “כדי שיבטל רצון אחרים מפי רצונך”.

מדוע נקבע חג הסוכות דווקא בט”ו בתשרי? כיצד הוא קשור ליום כיפור? כיצד משלים חג הסוכות את תהליך התשובה?

“ושמחתם לפני ה’ אלוקיכם שבעת ימים” (ויקרא כג, מ) . “ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה , אשר בשעריך” (דברים טז, יד).

התפילה הפותחת אצלנו את יום הכיפורים, מיד אחרי תפילת ‘כל נדרי’ לפני שקיעת החמה היא ההכרזה המשולשת:
“על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים”.

פרשת האזינו חלה השנה בזמן גבוה ביותר, מלבד היותה נקראת בשבת – שהשבת עצמה קדושה היא. הרי זו גם שבת תשובה. פרשת האזינו היא גם אחת מהשירות שהיו אומרים במקדש במוסף של יום השבת. כיוון שפרשה זו מרוממת עד מאוד. ונקראת גם “תושבחתא” על שם השבח של גילוי חסדו של השם עלינו.

את הפגם של “בנים לא אמון בם” ואת הדרך כיצד לתקנו ממחיש ומורה לנו ה”חפץ חיים” באחד ממשליו הנפלאים.

במה שונה עם ישראל מכל העמים? מה הקשר בין השפה העברית לפרסי נובל? איזה דבר חסר תקדים עשה עם ישראל כבר שלוש פעמים?

“כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקינו ” (לב, ג ) “הבו גודל” , שלושה שאכלו כאחד חייבין לזמן, מנא הני מילי, אמר רבי אבהו, דאמר קרא “כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקינו” (ברכות מ”ה ע”א) .

השנה ראש השנה יחול בשבת. וידוע שהראש הוא המנהיג את כל האיברים. וממנו הם מושפעים ומונהגים. שזו גם הרי הסיבה שמשתדלים שראש השנה יהיה מתוק בצורה גשמית (תפוח בדבש) ועם סימני ברכה אפילו במאכלים.

“שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ”
השמש והלבנה התחרו ביניהם על התפקיד הראשי, ולפי ש”אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד”, מיעטה הלבנה את עצמה, ונותרה החמה כ”מאור הגדֹל לממשלת היום”, והלבנה כ”מאור הקטֹן לממשלת הלילה”.

למה לבקש בן ואז לוותר עליו? מה הקשר בין ההפטרה לראש השנה? ביום הראשון של ראש השנה אנו קוראים בהפטרה על חנה אשת אלקנה, על התפילתה ועל הבן שנולד לה – הנביא שמואל.

“ובחדש השביעי באחד לחדש … יום תרועה יהיה לכם” (במדבר כט,א ) , “… בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש” (ויקרא כג, כד) . “זכרון תרועה” , תניא, כתוב אחד אומר “זיכרון תרועה” וכתוב אחד אומר “יום תרועה יהיה לכם”, לא קשיא, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת , כאן ביום טוב שחל להיות בחול ( ראש השנה כ”ט: ) .