הרב מאור דוד כהן

פרשתנו מדברת על שופטים ועל שוטרים. ומסבירים חז”ל שהשופטים הם הדיינים שפוסקים ומכריעים את הדין. (על פי משפטי התורה כמובן). והשוטרים הם האוכפים את ביצוע פעולות הדין (רשות מבצעת).
אלא שבתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול אנו מבקשים : “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה”. וכך הוא בישעיהו : “ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה…” ולאן נעלמו השופטים? ומהו זה שבאו במקומם יועצים?

פרשתנו פותחת בציווי שהוא גם עצה אלוקית נפלאה : “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה…. ”
את הברכה ואת ההיפך מהברכה בדרך כלל לא רואים בעיניים הגשמיות אלא בעיני השכל.
עיני השכל הם אמנם נמצאים בתוך שכלו של האדם ואינה ראייה גשמית, אך כשישנה “ראייה שכלית” היא חזקה עוד יותר מראייה גשמית.

הגמרא בסוף מסכת תענית אומרת כך על מחול הכרמים של השידוכים המפורסמים שהיו בטו באב : “…יפיפיות שבהן, מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי שאין אישה אלא ליופי , מיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה לפי שאין אישה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים” (תענית ל”א.).

בפרשתינו נמצאת אחת המצוות היסודיות, הידועות והמפורסמות – מצוות “קריאת שמע”.

הגמרא במסכת מכות מביאה סיפור מדהים וזה לשונו (עם הערות על דעת עבדכם הכותב בלבד – בסוגריים)

אנו נמצאים בימי בין המיצרים. ימים שהם קשים יותר, וכבר חווינו בהם צרות רבות כעם, והרבה מאיתנו גם באופן אישי. אלו ימים שחז”ל מזהירים אותנו מפני הסכנה שבהם, ימים שבהם מוזכר חורבן בית המקדש.

שאלו פעם את הרבנית חיה מושקא מליובאוויטש מה הרגע הכי חשוב בחיים שלה. תשובתה הייתה : “עכשיו”!

בסיום פרשתנו ישנו סיפור מוזר לחלוטין. מסופר שבני ישראל נפלו בתוך עבודה זרה מוזרה ביותר הנקראת “בעל פעור”.

בפרשתנו מסופר שהעם היה צמא למים. הרקע לכך הוא שהבאר שהיה קיים לעם ישראל ארבעים שנה במדבר בזכות מרים הפסיק להתקיים עוד לאחר מיתתה, והעם היה צמא למים. והתלוננו קשות ובאו בתביעה למשה שיספק להם מים למחייה.

קרח חכם היה. עד לזמן חטא המרגלים הוא לא חלק על מעמדו של אהרן. כי הבין שיש קדושה עליונה ויש קדושה תחתונה. יש אחד שמסוגל

בפרשתנו מסופר כיצד משה רבינו שולח שנים עשר אנשים ברורים וחשובים. ומצווה אותם לתור את הארץ ולברר על טיבה. יש המפרשים שהבירור היה על מנת להודיע על שבחה כדי לחבבה בעיני העם, ויש המפרשים שהבירור היה כדי לתכנן אחר כך איך לכבשה בדרך ההשתדלות.

בפרשתנו “על־פי ה’ יסעו בני ישראל ועל־פי ה’ יחנו כל־ימי אשר ישכן הענן על־המשכן יחנו” – ומוסבר בגמרא שכיוון שנסעו וחנו על פי השם. נחשב להם כאילו היו כל הזמן במקום אחד. (על אף שבפועל ובגשמיות עברו מסעות רבים).

ישנה גמרא מיוחדת במסכת מנחות שאומרת כך (הסוגריים בתרגום חופשי) : “אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים

בפרשתנו הקב”ה עוצר את כל ראשי העם ומבקש מהם לספור ולמנות את עם ישראל. ורש”י מפרש שמחיבתו ואהבתו של הקב”ה אליהם מונה אותם כל שעה.

אחת המצוות המופיעות בפרשתנו היא מצוות מעשר בקר. התורה מצווה אותנו לקחת אחד מכל עשר בהמות ולהקריב אותם קרבן להשם בבית המקדש בירושלים. שנאמר : “וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליהוה”.

מדוע ביום הקדוש ביותר בשנה חשוב כל כך שלכהן הגדול תהיה אישה?

השאת והבהרת והספחת הם סימני הצרעת בגשמיות אך בפנימיות התורה מסביר האלשייך הקדוש כי הם הסימנים של הגורמים לאדם לדבר לשון הרע

הלשון “צו” הוא לשון זירוז, אלא שבפנימיותו יש בו זירוז חיובי מאוד ואפילו קדוש.

למה להיות קטן בכלל? והאם יש עניין שארגיש את המעלות שלי? או שכדאי שלא תזוח דעתי עליי? ויש גם סיפור על ילד שחינוכו מביא אותנו עד לאדם הראשון.

בחודש ניסן המציאות משתנה – ההנהגה היא מצד שורש הבלי גבול, וההנהגה הופכת להיות ניסית יותר ויותר, צריכים לדעת להתייחס לזמן ולמקום בהתאם כדי לפעול את מה שצריכים לפעול.

איך ייתכן שניתן לקיים תורה ומצוות ועדיין להיות קרים ואדישים לאלוקות? והאם יש דרך לצאת מזה?

המשכן עשוי עצי שיטים מה העומק שבזה? וכמה שטויות עשית היום ?

הבנת זכותה של הבת בכך שנמכרת לאמה. בפשט ובסוד

יתרו מלמד אותנו מהי הדרך הקצרה ביותר לבנות מערכת אמיתית

שורש המהפך בעולם של השנים האחרונות. מדוע המים להם חומה מימינם ומשמאלם?

מדוע דווקא הילד שישאל מחר? מה הכוונה כאן במילה מחר? הרי גם אם הילד ישאל היום צריכים להסביר לו את שאלתו בתורה.. בפרשתנו התורה כותבת